מושב נהלל

תשמעו סיפור; 

פעם בשבוע מתכנסות ותיקות נהלל במועדון הוותיקים. בשבועיים האחרונים, מנחת הקבוצה המסורה יצאה לחופשה, ואילנה המר, דיים אילנה המר, התקשרה אלי וביקשה שאגיע. ״כל מה שתעשי טוב לנו״ אמרה בפסקנות. ואני, בדחילו ורחימו, אמרתי לה; ״תשמעי, אני לא נמצאת ביום הזה, אארגן לך מחליפה. טובה ממני. צבעונית ממני, מוכשרת, מרתקת״. אילנה, שכבר ראתה הכל ושמעה הכל, לא מיהרה להשתכנע. ״מי זאת?״ ואני בקול הנלהב ביותר שלי, מתחילה למכור את הסחורה, ותאמינו לי שלא צריך יותר מדי כשמדובר באספסוף הזועם, אבל קיסריות נהלל; זו כבר אופרה אחרת; ״לילך היא אמנית צבעונית; ייחודית, היצירות שלה מלאות רגש, מרהיבות״. ״והיא תבוא אלינו למועדון?״ חקרה אילנה. זחלתי על גחוני ללילך, שבאופן מפתיע, מייד, התגייסה למפגש והודיעה שהיא באה ותייצג אותי בכבוד, אותו ודאי לא הייתי מצליחה לרכוש בעצמי. 

בבוקר, לילך מתקשרת ומספרת, שיש אורח בדרך. חבר מהקיבוץ. והיא כבר אמרה לו; ״אני לא יכולה הבוקר, אני עם הוותיקות של נהלל״. והחבר, פלוני אלמוני, עילי בוטנר - Elai Botner, אמר ללילך; ״גם אני רוצה לבוא לוותיקות של נהלל״. לא תאמינו מה קרה, איך מהלימון, יצאה לימונדה. איש לא שאל איפה אני ולמה לא באתי, מה קרה ומה השתנה. מפגש פסגה חד פעמי, שכלל את כל הצבעים של לילך, וכל התווים של עילי, עם הגיטרה שהושאלה ברגע האחרון מ Shlomit Kuzy שבדיוק עברה לנהלל, עם אילנה ודינקה, מדהבה וטובה, ושלומית ועוד נשים נפלאות, ותיקות, שועות ובונות הארץ והמושב, ישבו סביב עילי שבצניעות אין קץ, פשוט שר איתן ועשה לכולן טוב על הלב, 

איזה חסד של בוקר במועדון הוותיקים, אפילו עכברות הארכיון יצאו מהגנזים והחלו לזמזם ברינה. עם ישראל חי. ושר. 

והנה יש לנו תערוכה, זמר, מפגש, ואייטם לדברי הימים של ארכיון הכפר. שהחיינו.  

רחלי אבידב